את הפוסט הראשון אני מקדיש לליאור חלילי ז"ל

הבת הגדולה שלי הופיעה בבוקר במשרד על מנת לעזור לי לסדר את הניירת. באחד הקלסרים הסתתר לו בעקשנות מאחוריי בריסטול קרוע, דף ובו דברים שכתבה ליאור 6/2/08. ליאור בסביבות גיל 40 אמא לארבע תינוקת בת שנה וחצי עד לבתה הבכורה שהתחילה חטיבת ביניים. עוד מעט שנה ולכתה הפתאומי הייה כהבזק כוכב בשמיים. אני מביא את הדברים כפי שכתבה והדגישה בעצמה וכמובן לא ידעה על מחלתה.
ליוני היקר ולבנות הקורס המקסימות.
ברצוני לומר תודה רבה מקרב לב ליוני המקסים....... שבזכותו נפקחו לנו העיניים ובזכותו האור שבתוכנו שואף לזהור ולבהוק ביתר שאת. ולפיכך חברות יקרות אני בטוחה בהצלחתכן, ואל תשכחו לעולם, שהכוכבים זורחים גם ביום,אולם רק כשחשוך לנו, אנחנו רואים אותם. רוצה לומר, שהעולם סביבנו הייה תמיד כך. והיום אתן אלה שהשתניתן והשינוי שחל בכן, בחלקו מתבטא, ובחלקו ממשיך להתפתח. אנו עברנו את השלב החשוב הזה, שבו היינו תקועות.
ככל שאנו מתבגרות, כך אנו שואפים לגבהים ואופקים הרבה יותר גדולים. זה לא קל, אך בקצב הזה,
לא יהיה לנו זמן להזדקן!!! היו סבלניות וסובלניות, ותיווכחו שההצלחה כבר עוטפת אותנו- אנו כבר משתנות והרבה יותר מהמקובל... אנו כנראה כמהות והחלטיות להשתנות, ויה מה!

בברכת עלו והצליחו
חברתכן ליאור חלילי